ת"א 14684-11-16

תקציר

השופט פסק לטובת הנתבעת, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), במחלוקת על בעלות ושימוש בחלקת קרקע בראשון לציון. התובעים, שירשו את הקרקע המדוברת, טענו כי יש להם זכויות בחוות עזר עצמאית, המאפשרת הן למגורים והן לשימוש חקלאי. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי התובעים לא סיפקו ראיות מספיקות כדי לתמוך בטענותיהם. מהראיות, לרבות מסמכים חתומים על ידי הבעלים הקודמים, עולה כי הקרקע נועדה לשימוש חקלאי בלבד. כמו כן, השופטת ציינה כי עמדת מנהל מקרקעי ישראל עולה בקנה אחד עם תנאי החכירה המקורית, שקבעו כי הקרקע היא חלק מאחוזה גדולה יותר, עם חלקה נוספת המיועדת למגורים. השופט הזכיר גם את התשתית העובדתית הדלה של טענת התובעים, והסתמך במקום זאת על מסמכי הנתבעת. השופטת הדגישה כי בקשת התובעים לחייב את רמ"י לחתום על חוזה שכירות חדש או להכיר בבעלותם לא נתמכת, מה גם שחוזה השכירות המקורי הסתיים לפני שנים. בנוסף, השופטת לא מצאה סיבה לקבל את טענת התובעים כי החוכר הראשון רכש את הקרקע מתוך כוונה להחזיק בה על הסף, שכן לא היו ראיות ממשיות התומכות בטענה זו. השופטת התייחסה ודחתה טענות נוספות שהעלו התובעים, לרבות התיישנות, אפליה, העלמת ארנונה והפרת חוזה. בסיכומו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי על התובעים להשיב את הקרקע לרמ"י, אך לא הורתה להם לשלם הוצאות, והודתה כי גם רמ"י גילתה אמון מסוים בעמדת התובעים בזמנים מסוימים.