ת"פ 36283-03-18

תקציר

הנאשם הואשם במספר סעיפים של העלמת מס. הוא לא דיווח על הכנסות מחשבונות בנק זרים בדו"חות המס השנתיים שלו וכן לא הצהיר על קיומם של חשבונות אלה, בניגוד לפקודת מס הכנסה ולתקנותיה. הנאשם ירש סכום נכבד מדודתו והעביר אותו לחשבונות זרים בגרמניה ובשוויץ. הוא התעדכן באופן שוטף בחשבונות אלה וביצע עסקאות שונות, לרבות קנייה ומכירה של ניירות ערך, והרוויח. בדו"חות השנתיים של הנתבעת לשנים 2004-2013 לא צוינו חשבונות אלה או הרווחים שהופקו מהם. רואה החשבון של הנתבעת העיד כי הנתבע לא דיווח על חשבונות או רווחים אלה וכי הוא, רואה החשבון, לא היה מודע להם עד לתחילת החקירה. החוקרים תפסו מסמכים ממשרדו של רואה החשבון בהסכמת הנאשם וכן מביתו של הנאשם. הנאשם הודה כי החזיק בחשבונות בחו"ל ולא דיווח על הכנסותיו בחקירותיו, לאחר שנודע לו על זכויותיו, לרבות הזכות לעורך דין, והתייעצות עם עורך דין. ההגנה טענה כי הראיה אינה קבילה משום שהושגה תוך הפרת זכויותיו של הנאשם, לרבות זכות השתיקה וזכותו להיוועץ בעורך דין במהלך החיפוש בביתו. עוד טענו כי רשות המסים אכפה את החוק באופן סלקטיבי נגד הנאשם, בעוד שאחרים במצב דומה סגרו את תיקיהם לאחר ששילמו קנס. בית המשפט קבע כי זכויותיו של הנאשם לא נפגעו במהלך החקירה וכי הודאותיו נגבו באופן חופשי ומרצון לאחר התייעצות עם עורך דין. בית המשפט דחה גם את טענת האכיפה הבררנית, וקבע כי עניינו של הנאשם שונה דיו מתיקים אחרים שנסגרו, וכי החלטות הרשות התבססו על אכיפה חלקית לגיטימית. הנאשם בחר שלא להעיד להגנתו, ובית המשפט הרשיע אותו על סמך ראיות התביעה, שחוזקו על ידי שתיקתו של הנאשם.