רע"א 8135/06

תקציר

חברי אגודה שיתופית הגישו בקשה לחופשה כדי לערער על פסק בורר שניתן נגדם. המבקשים פלשו ללא היתר לחלקות אדמה השייכות לאגודה וסירבו לפנותן למרות מספר אזהרות. האגודה הגישה תביעת פינוי שהופנתה לבורר לפי תקנון האגודה – גם הוא מהווה הסכם בוררות – שקבע במפורש כי אין צורך לנמק את החלטת הבורר. הבורר פסק לטובת החברה, מה שגרם למבקשים לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לבטל את פסק הבוררות. בית המשפט דחה את טענותיהם – שכללו היעדר הנמקה, אי הכרעה בסוגיה מהותית וסתירה בראיות, ואישר את החלטת הבורר. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה למתן רשות ערעור, שגם היא נדחתה. בית המשפט קבע כי הבקשה לא הציגה נסיבות חריגות או שאלות מיוחדות בעלות אופי משפטי או ציבורי החורג מהאינטרסים של הצדדים המעורבים, ואף לא הצדיקה התערבות מטעמי צדק. החלטת בית המשפט המחוזי נמצאה סבירה, ורשות ערעור זו שמורה בדרך כלל למקרים חריגים בלבד. זאת ועוד, בית המשפט לא מצא טעם בטענות המבקשים, שכן הן לא הקימו עילה לביטול פסק הבורר על פי החוק. פסק הדין אישר מחדש את ההיקף המצומצם של ביקורת הערעורים בענייני בוררות והדגיש את אופיו החלופי של מנגנון הבוררות, המבוסס על הסכמת הצדדים ואינו יכול להקפיד על כללים פרוצדורליים וראייתיים.