ת"ע 54220-09-20

תקציר

בית המשפט בחן שתי צוואות שהותירה אחריה אישה שנפטרה, הראשונה בשנת 2009 והשנייה בשנת 2012. על שתי הצוואות ערערו נכדיו של המנוח, שטענו כי הצוואות פסולות בשל השפעתו המופרזת של בנו של המנוח, שעמד לרשת את העיזבון על פי שתי הצוואות. בית המשפט הסכים כי הבן הפעיל השפעה בלתי הוגנת על המנוח, וכי גם הצוואה השנייה פסולה משום שהבן השתתף בעריכתה. לפיכך, שתי הצוואות פסקו כפסולות. בית המשפט דן גם בתביעה לפסק דין הצהרתי בדבר בעלות בדירה הרשומה על שם המנוח. הנכדים טענו כי רכשו את הדירה עבור המנוח ולכן יש להכיר בה כבעליה, אך בית המשפט מצא כי הרישום בטאבו מהווה ראיה חותכת לכך שהמנוח הוא הבעלים. הנכדים לא רשמו את הדירה על שמם ולא נקטו בצעדים משפטיים כלשהם כדי להגן על בעלותם לכאורה, וטענותיהם בדבר נאמנות משתמעת לא נתמכו בשום ראיה. לפיכך, נדחתה גם התביעה לפסק דין הצהרתי. הוצאות נפסקו לנתבעים, אך עיזבון המנוח חויב בסכום נמוך יותר בשל המורכבות הנוספת של ערעור הצוואה. פסק הדין ניתן ביום 26.9.2024 והותר פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.