עמ"נ 31461-10-11

תקציר

הערעור מתייחס להחלטת רשם הקבלנים להפחית את הסיווגים הקבלניים של החברה המערערת, שעברה הליך הבראה ושיקום בעקבות הקפאת הליכים. המערערת טענה כי החלטת הרשם לא לקחה בחשבון את שיקולי הבראת החברה ומחמירה מדי. רשם הקבלנים טען כי ההחלטה סבירה, שכן החברה נמכרה כשלד ואיבדה את כושר הביצוע שלה. הביקורת השיפוטית על בית המשפט הוגבלה לבחינת סבירות החלטת ועדת הערר, אשר דחתה את העררים על החלטות רשם הקבלנים. בית המשפט קבע, כי החלטת ועדת הערר, שקבעה כי היה על רשם הקבלנים להחמיר עם החברה המערערת שהייתה בהליכי הבראה ושיקום, אינה יכולה לעמוד. בית המשפט הדגיש כי כאשר רשם הקבלנים שוקל להפחית את הסיווגים הקבלניים של חברה העוברת הבראה ושיקום, עליו לקחת בחשבון את ההשלכות על שיקום החברה ולתת לה "מרווח נשימה" מסוים. בנוסף, על הרשם לשקול היטב את השלכות החלטתו כאשר לא השתתף בהליכי חדלות הפירעון של החברה. במקרה זה, הרשם וועדת הערר לא נתנו כל משקל להליך הבראת החברה, והוחלו על המערערת אמות מידה מחמירות יותר. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי היה על הרשם להניח כי החברה זקוקה לזמן התארגנות וחזרה לפעילות עסקית מלאה לאחר הקפאת ההליכים. לפיכך התקבל הערר, בוטלה החלטת ועדת הערר והתיק הוחזר לרשם הקבלנים ולוועדה המייעצת לבחינה מחודשת, תוך התחשבות בעקרונות שהותוו בפסק הדין. המשיב חויב לשלם למערער הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.