ת"ד 10352-08-21

תקציר

הנאשם הורשע בנהיגה פרועה ואי מתן זכות קדימה לרוכב אופנוע בצומת, תוך גרימת חבלות של ממש. בית המשפט בחן את הערך החברתי שנפגע – ההגנה על שלום הציבור, חייו ושלמות הגוף – ואת מידת הפגיעה, שאותה מצא כבינונית-נמוכה, בהתחשב בנסיבות העבירה ובמידת הרשלנות. פציעותיו של הקורבן היו מספר שברים ודימום תת-עכבישי. בית המשפט שקל גם את מדיניות הענישה המקובלת בעבירות מסוג זה, הנעה בדרך כלל בין עבודות שירות וצו מבחן לבין מאסר בפועל ופסילה מלנהוג. מאחר שלא היו שיקולים המצדיקים חריגה ממתחם הענישה, גזר בית המשפט את דינו של הנאשם בתוכו. בית המשפט התחשב בקבלת האחריות של הנאשם, עברו התעבורתי הנקי, עברו הפלילי, נסיבותיו האישיות והנסיבות שאינן קשורות לעבירה. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם שבעה חודשי פסילה בפועל, ארבעה חודשי פסילה על תנאי, קנס של 1,800 שקל או שישה ימי מאסר בפועל ועונשים נלווים נוספים. גזר הדין הוצב בשליש התחתון של טווח הענישה בשל גילו הצעיר של הנאשם, שירותו הצבאי ונכות אחיו להם הוא מסייע.