תמ"ש 9263-10-17

תקציר

פסק הדין דן בבעלות על דירה לאחר פטירת הבעלים, שהיו לו מספר ילדים מנישואים קודמים. הדירה המדוברת רשומה על שם המנוח, ולאחר מותו היא הופכת לרכוש היורשים על פי צו הירושה. הנתבע 1, אחד מילדיו של המנוח, טוען לבעלות על הדירה מכוח הסכם עם המנוח לתמורה או לחילופין לדייר מוגן. בינתיים, הנתבעים 2 ו-3, גם הם ילדיו של המנוח, טוענים לזכויות בלתי חוזרות למגורים בדירה. הם מבססים את טענותיהם על רשות מהמוריש, צוואה מקרוב משפחה אחר או הוראה בחוק הירושה. בית המשפט דוחה את טענתו של נאשם 1, ולא מצא כל ראיה להסכם או תמורה כלשהם וכי הוא לא התייצב למספר דיונים להארכת המשפט שלא לצורך. כן פסק הדין נגד הנתבעים 2 ו-3, וקובע כי אין להם זכות בלתי חוזרת להתגורר בדירה. טענותיהם מבוססות על הבטחות והרשאות לא מבוססות, והם חתמו בעבר על חוזה שכירות המכיר בבעלות על האחוזה. השופטים מקבלים את תביעת הפינוי של שלושת הנתבעים וקובעים מועד לפינוי. כן חויבו הנתבעים לשלם את הוצאות העיזבון בגין ההליך, כאשר הנתבע 1 שילם 25,000 ₪ ונתבעים 2 ו-3 ישלמו 15,000 ₪ כל אחד. ההחלטה מדגישה כי הבעלות בדירה שייכת לעיזבון וכי מנהלי העיזבון יכולים כעת למכור את הנכס. ניתן לפרסם את פסק הדין תוך השמטת פרטים מזהים.