בג"צ 10059/02

תקציר

המבקש, המרצה עונש של שמונה שנות מאסר בגין אונס, הגיש ערעור לוועדת השחרורים לשחרור מוקדם לפי חוק שחרור מותנה ממאסר, התשס"א-2001. הוועדה קיבלה דו"ח מהמחלקה לפסיכיאטריה משפטית (מב"ן) שקבע כי לא ניתן להעריך את מסוכנותו ארוכת הטווח של המבקש מכיוון שהוא הכחיש את הפשעים. הוועדה העניקה שחרור מוקדם בתנאים, אך המדינה ערערה בהצלחה לבית המשפט המחוזי בטענה כי לוועדה אין סמכות לשחרר את המבקש ללא שומה חיובית של מב"ן. המבקש ערער לבית המשפט העליון. בית המשפט קבע כי בעוד שהמלצות מב"ן חשובות, לוועדת השחרורים שיקול דעת לשחרר אסירים המרצים עונשי מאסר בגין עבירות מין, גם ללא תסקיר מב"ן חיובי, כל עוד היא מספקת טעמים מיוחדים ומבטיחה את שלום הציבור. על המועצה להתעקש על חוות דעת מב"ן, למעט במקרים נדירים, והכחשת הפשע אינה מונעת הערכת מסוכנות. עם זאת, החלטת הדירקטוריון חייבת לכלול הצדקות מיוחדות ומסקנה חיובית לגבי היעדר סכנה. במקרה זה, העניין יוחזר לדירקטוריון להחלטה חדשה, עם אפשרות לראיות וטיעונים נוספים.