ב"ל 5036-02-23

תקציר

הדיון נסוב סביב השאלה האם הצליח התובע לבסס תשתית עובדתית לתביעת נפגעי עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, בפרט בנוגע לפגיעה בצוואר שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בתביעתו. פסק הדין מתווה את המסגרת המשפטית למקרי מיקרוטראומה, תוך שימת דגש על הדרישה להוכיח פגיעות זהות חוזרות ותכופות לאורך תקופה ממושכת. בית המשפט מפנה למספר פסקי דין קודמים כדי להבהיר את טיבן ותדירותן של תנועות חוזרות אלה. נקבע כי התנועות חייבות להיות זהות במהותן, פועלות על חלק גוף מסוים, ומבוצעות בתדירות גבוהה ועקבית לאורך זמן. בנוסף, בית המשפט מבהיר כי תנוחות סטטיות לא נוחות אינן מהוות מיקרוטראומה. במקרה הנוכחי, בית המשפט מוצא כי התובע, טכנאי שיניים, לא הוכיח תנועות חוזרות ונשנות בצווארו במהלך הטיפולים. במקום זאת, בית המשפט שוכנע כי צווארו נותר בתנוחה לא נוחה לפרקי זמן ממושכים. זאת ועוד, עדותו של התובע והסרטונים שהגיש מעבודתו אינם תומכים בטענה בדבר תנועות צוואר תכופות ומתמשכות. מהסרטונים עולה כי התובע בעיקר מזיז את פלג גופו העליון לזוויות שונות כדי לבחון את פיו של המטופל, וצווארו סטטי במהלך רוב הטיפול. בית המשפט בוחן גם את טענות התובע בדבר תנועות צוואר חוזרות ונשנות לצורך החלפת כלים ומוצא אותן בלתי משכנעות. עדותו של התובע עצמו מתארת הזזת כל גופו, יחד עם הכיסא המסתובב, כדי להושיט יד לכלים, ופעולות אלה אינן תכופות או רציפות. פסק הדין דן בתקדימים רלוונטיים אך מגיע למסקנה כי הם אינם תומכים בעמדת התובע. הסרטונים שהוגשו ועדותו של התובע אינם מעידים על תנועות צוואר חוזרות ונשנות כנדרש בחוק. לפיכך, בית המשפט מחליט לדחות את התביעה. כמו כן, נדרש התובע לכיסוי הוצאות הנתבע, העומדות על סך של 3,500 ₪. על ההחלטה ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.