ת"א 72201-11-20

תקציר

תניית הבוררות בחוזה בין יזם לרוכשי דירות בבניין אינה מפלה את הרוכשים ועליהם לדבוק בה, יחד עם שאר החוזה, למעט טענה של שישה סעיפים מפלים שתידון בבית המשפט. סעיף הבוררות דורש כי חילוקי דעות בנוגע לליקויים בבניין יידונו בפני בורר, במקרה זה מהנדס ושמאי מקרקעין מוסמך. הדבר נכון לגבי תביעות הרוכשים בגין ליקויי בנייה. טענות אלו יידונו בפני הבורר המוסכם, ולא בבית המשפט, למרות טענות הרוכשים נגד הסעיף ופיצול הדיון. הרוכשים טענו כי סעיף הבוררות מפלה משום שהוא מונע מהם גישה לערכאות, אך השופט מצא כי אין סיבה להתייחס אליו ככזה. יתר על כן, הרוכשים לא כללו סעיף זה ברשימה הראשונית של סעיפים מפלים. לבורר היקף סמכות צר, המוגבל לליקויי בנייה, ואילו בית המשפט ידון בטענות הרוכשים לגבי ששת הסעיפים שלטענתם מפלים. אין סיכון להחלטות סותרות שכן הנושאים מובחנים, והן הבורר והן בית המשפט מחויבים לדין המהותי. פיצול הדיון אינו מהווה סיבה מיוחדת לסטות מתניית הבוררות, ותביעות הרוכשים שנועדו להתחמק ממנה לא צלחו. לבסוף, זהות הבורר ומועד לדיון בבוררות חייבים להימסר על ידי שני הצדדים עד לתאריך מוגדר.