ת"א 11384-04-18

תקציר

מדובר בשתי שוטרות, המכונות תובעת מס' 1 ותובעת מס' 2, שנחקרו על ידי המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) בנוגע ליחסיהן עם מפקד משטרה בכיר, ניצב ניסו שחם. בהמשך הורשע שחם בעבירות הקשורות לקיום יחסים בלתי הולמים עם שוטרות. התובעים טענו כי זכויותיהם לכבוד ולפרטיות נפגעו במהלך חקירותיהם, דבר פולשני ומשפיל. הם טענו כי החקירה נוהלה באופן לא תקין וביקשו פיצוי מהנאשמת, מדינת ישראל – משרד המשפטים – מח"ש, בגין רשלנות והפרת חובה חקוקה. השופט פתח את דבריו בהכרה בחשיבות החקירה בנוגע להתנהלותו של שחם, שהתבססה על אינטרס ציבורי משמעותי, במיוחד בהתחשב בדרגתו הגבוהה במשטרה. עם זאת, השופט הדגיש כי המטרה אינה מקדשת את כל האמצעים, ויש לנהל חקירות כדין ובזהירות הראויה, תוך כיבוד זכויותיהם וכבודם של הנחקרים. השופט בחן את הטיעונים והראיות של שני התובעים. התובעת מס' 1 הייתה בחודש השמיני להריונה במהלך חקירתה וטענה כי החוקרים נקטו בטקטיקות מטעות ושאלו שאלות פוגעניות ומיותרות, תוך פגיעה בזכויותיה. השופטת מצאה כי בעוד שחלק מטענותיה היו מוצדקות, אחרות לא. השופט הסכים כי הצהרת החוקרים על כך שעדותו של שחם אינה מדויקת ומניפולטיבית אינה ראויה. בנוסף, קבעה השופטת כי היה מקום ליידע את המתלוננת בדבר זכותה שאדם ילווה אותה במהלך החקירה, בהיותה קורבן פוטנציאלי לעבירת מין. באשר לתובעת מס' 2 הגיעה השופטת למסקנה כי חקירתה הייתה מוצדקת ברובה, אך חרגה מהסביר בחלקים. המתלוננת הבהירה כי יחסיה עם שחם היו בהסכמה, אך החוקרים התעקשו על שאלות מיותרות ומפורטות על הקשר המיני. השופטת מתחה ביקורת על דרישת החוקרים לתיאורים פלסטיים של המעשים המיניים ואיומיהם לעבור לחקירה עם אזהרה או רמיזות לביטחונה התעסוקתי של המתלוננת. ככלל, קיבלה השופטת את טענות התובעים בחלקן, וקבעה כי החוקרים כשלו במילוי חובת הזהירות שלהם, והדבר גרם לפגיעה בכבודם ובפרטיותם של התובעים. לתובעים נפסק פיצוי בגין נזקים לא ממוניים, כאשר התובעת מס' 1 קיבלה 80,000 ₪ והתובעת מס' 2 קיבלה 150,000 ₪. כמו כן חויב הנתבע לשלם לשני התובעים סך של 50,000 ₪ שכר טרחת עורך דין. פסק הדין הדגיש את חשיבות ניהול החקירות בכבוד וברגישות ואת זכותם של התובעים לפרטיות ולכבוד, גם אל מול שיקולים חשובים של אינטרס ציבורי.