ת"א 8089/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חלקת קרקע הרשומה על שמם של שני נפקדים, אשר הוקנתה לאפוטרופוס לנכסי נפקדים (CAP) ונמכרה לרשות הפיתוח לפי חוק נכסי נפקדים. התובעים, יורשיו של אחד הנפקדים, תבעו מהנתבעים פיצוי על חלקם במקרקעין, אך הצדדים לא הסכימו על שיטת החישוב. עיקר המחלוקת נגעה לפרשנותו של סעיף 5.1.1 לנוהל 44.03, המתווה את חישוב הפיצוי בגין קרקע שנרכשה או שהוענקה על ידי המדינה. בית המשפט בחן את ההיסטוריה והתכלית של ההליך, ומצא כי הוא הוקם כדי להתמודד עם ליקויים בהערכת הפיצוי בגין מקרקעין שנרכשו מכוח חוק רכישת מקרקעין ולעודד תובעים לבחור בפיצוי כספי ופשרה במקום בהתדיינות משפטית. הסעיף המדובר לא היה ברור, אך בית המשפט פירש אותו תוך בחינת תכלית הנוהל ויישומו לאורך השנים. בית המשפט קיבל את טענת הנתבעים כי נפלה טעות בפירוש סעיף 5.1.1, שהובילה לתשלומי פיצויים גבוהים מהמתוכנן. עם זאת, מאחר שמינהל מקרקעי ישראל יישם פרשנות שגויה זו במשך שנים, ויצר ציפיות בקרב התובעים, לא היה מוצדק לאפשר פיצוי שונה ליורשי אותה חלקה. מה גם שרשות מקרקעי ישראל עצמה טעתה בפרשנות הנוהל, היה זה הוגן לפצות את התובעים על פי הפרשנות הקודמת, למרות העדפתו של בית המשפט את הפרשנות החדשה. לסיכום, חויבו הנתבעים לפצות את התובעים בהתאם לפרשנותו הקודמת של סעיף 5.1.1, למרות קביעת בית המשפט כי הפרשנות החדשה נכונה. ההחלטה הדגישה את הצורך לשמור על יציבות ולהימנע מאפליה, במיוחד כאשר הטעות מקורה ברשות המנהלית עצמה. בנוסף, בית המשפט המליץ למצות את כל האפשרויות לפשרה כדי להסדיר את ההליך כולו.