ת"א 47117-01-13

תקציר

פסק הדין דוחה את הבקשה לצו מניעה זמני שהגישה המועצה נגד נאור, ומבטל את צו המניעה הזמני שניתן למועצה במעמד צד אחד. ההחלטה מתבססת על תקנות סדר הדין האזרחי, הקובעות כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני לאחר שראה ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, בהתחשב במאזן הנוחות ובהכרעה בסוגיית תום הלב. המועצה לא הציגה ראיות כאלה כדי להצדיק התערבות מוקדמת של בית המשפט. בינתיים, זכותה של נאור בנכס המדובר רשומה כדין בלשכת רישום המקרקעין, ללא אזכור לזכויות מתנגשות, ונאור מחזיקה גם בהיתר בנייה לקרקע. טענת המועצה לזכויות חכירה בקרקע על בסיס הסכם חכירה משנת 1986 עם פיטן, הבעלים הקודם, אינה נתמכת בראיות מספיקות, במיוחד בהתחשב בהיעדר רישום של זכויות אלה, ובפעולות המועצה עצמה הסותרות את טענותיה הנוכחיות. בית המשפט גם לא מצא חוסר תום לב מצידה של נאור ושקל את השיהוי המשמעותי בבקשת המועצה, המהווה שיהוי, וציין כי המועצה הייתה מודעת לזכויותיה הנטענות שנים לפני הגשת הבקשה. ההחלטה מדגישה כי מאזן הנוחות אינו לטובת המועצה, ויש להעדיף את זכויותיה של נאור בשלב מקדמי זה. לפיכך, צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד למועצה בטל, ונאור זוכה בהוצאות בסך 20,000 ₪.