דנ"א 3231/00

תקציר

פסק הדין של בית המשפט העליון מתייחס לעתירה לדיון נוסף בהחלטה קודמת בעניין מעמדו של "בן יורש" במשק משפחתי במושב ברקת. המחלוקת הראשונית נסובה סביב המבקשת, שהעניקה למשיב – בנו של בעלה המנוח מנישואים אחרים – מעמד של "בן יורש", והקנתה לו זכויות במשק המשפחתי. בית המשפט לענייני משפחה פסק תחילה לטובת המשיב, אך בית המשפט המחוזי הפך החלטה זו בערעור. עם זאת, בית המשפט העליון, בערעור שהוגש לאחר מכן, הפך את פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחזיר את פסק דינו המקורי של בית המשפט לענייני משפחה. העותרים טענו לדיון נוסף, בטענה כי החלטת בית המשפט העליון סותרת פסיקות קודמות, תוך ציטוט ספציפי של ע"א 1062/92 בודאני נ' בודאני. עם זאת, בית המשפט לא מצא טעם בטענה זו, והבחין בין המקרה הנוכחי לבין בודני מן הטעם שזכויותיו של האב המנוח במשק היו חוזיות ובמפורש אינן ניתנות לירושה על פי ההסכם הרלוונטי. פסק הדין התמקד בבירור מחלוקת עובדתית בנוגע למיצוי הליכי המתנה, ובית המשפט לא מצא חידושים הלכתיים או סתירות בפסיקותיו הקודמות. לסיכום, דחה בית המשפט העליון את הבקשה לדיון נוסף, תוך שהוא מדגיש כי ההחלטה בערעור התייחסה כראוי לנסיבות העובדתיות של המקרה ולא קבעה תקדימים המנוגדים להלכה.