ת"ט 54114-06-14

תקציר

התיק נסוב סביב שטר חוב על סך סכום כסף ניכר שנתנו הנתבעים לתובע. הנתבעים התנגדו לביצוע השטר בטענה כי אין מדובר בשטר חוב תקף משום שאין בו זהות של היוצר, וכי התובע אינו בעל השטר, ולכן אין לו זכות לדרוש את פירעונו. עוד טענו כי חתימתם על השטר אינה של ערבים, וכי השטר נמסר על תנאי, על בסיס הסכם בין הצדדים בו נקבע כי על הצדדים למסור שטרי חוב וערבויות אישיות לקיום ההסכם. זאת ועוד, הנתבעים טענו כי השטר לא הוגש להוצאה לפועל בזכות מאחר שהתובעת כבר קיבלה תשלומים שספגו את הסכום הנקוב בשטר, וכן משום שהתובעת הציגה לכאורה מצג שווא לפיו השטר כלל אינו ברשותה. לבסוף, הנתבעים טענו כי קיימת תניית בוררות בהסכם בין הצדדים, ולכן יש לדון בתיק בבוררות במקום. לאחר בחינת הראיות והעדויות שהוצגו על ידי הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות הנתבעים אינן משכנעות דיין כדי להפריך את החזקות לטובת התובע, הקבועות בפקודת השטרות. השופטת קבעה כי שטר החוב אכן תקף, כי התובע הוא בעל השטר, וכי חתימת הנתבעים על השטר נועדה לשמש כערבים. עוד קבעה השופטת כי שטר החוב נמסר כדין, וכי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענתם למסירה מותנית. באשר לזכותו של התובע לפתוח בהוצאה לפועל, קיבלה השופטת את גרסת התובע לאירועים, לפיה הנתבעים הפרו את ההסכם ולכן אכן מגיע החוב הנקוב בשטר החוב. עוד קבעה השופטת כי התובעת לא הציגה מצג שווא בדבר העובדה שהפתק נמצא ברשותה, וכי הנתבעים זנחו את טענתם בנוגע לתניית הבוררות בכך שלא העלו אותה בסיכומיהם. לבסוף, השופטת תיארה את עדויות הנאשמים כבלתי אמינות, וציינה כי שטר החוב שהוצג לביצוע אכן נעשה על ידי חברת הנתבעים וערב אישית על ידי מנהליה, הנתבעים עצמם. משכך, פסק השופט לטובת התובע, דחה את התנגדות הנתבעים והתיר לתובע ליזום את מימוש שטר החוב כנגד הנתבעים. הנתבע חויב בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין.