ת"א 6452-08-07

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב חוקיות החזקת הרכוש על ידי קאט, אשר שועבד לכאורה לבנק. התביעה החלה כתביעה של הבנק נגד מטמור, שהחזיק ב-10,500 טונות של גרעיני המספוא המשועבדים של הראשון, בדרישה לשווי הדגנים לאחר ש-6,403 טון נעלמו. במהלך החקירה צורפה מדינת ישראל כנתבעת, אך התביעה נגדה נדחתה מאוחר יותר והותירה את בעלי הדין המקוריים. התיק נדון בבית משפט השלום בתל אביב לפני שהועבר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולבסוף לבית המשפט המחוזי מרכז. הבנק טען כי יש לו שעבוד קבוע כדין על הגרגרים, ואילו מטמור טען כי שעבוד הבנק אינו תקף בשל היעדר הסכמה מהמדינה, חתימות בלתי מורשות וקיומו בו זמנית של שעבוד צף - את כולם דחה בית המשפט. עוד טענה מטמור כי יש לה זכות עדיפה על הבנק בשל היותם משכון שהופקד או בדרך של קיזוז, שמירת בעלות ושעבוד – טיעונים שבית המשפט מצא כבלתי משכנעים. בית המשפט הגיע למסקנה כי לבנק היה שעבוד קבוע תקף על התבואה וכי מטמור השתלטה שלא כדין על רכושו של החייב. לפיכך חויבה מטמור לשלם לבנק את שווי התבואה החסרה, בניכוי דמי אחסנה והובלה, בסך של כ-2.5 מיליון שקל בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות משפט.