תלה"מ 1495-08-20

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לזכויות הביקורים של האב ולבילוי עם ילדיו הקטינים, בני 13.5 ו-15.5, המסרבים בעקביות לקיים עמו קשר קבוע או יציב. בית המשפט מכיר בכך שהיעדר הסדרי ראייה מובנים פוגע בטובת הקטינים ומחליט כי יש צורך בפעולה נמרצת כדי לקבוע לוח זמנים עקבי להסדרי ראייה. הטענה העיקרית נסובה סביב הפגיעה לכאורה של האם בזכויות הביקורים של האב, כאשר בית המשפט מציין כי חוסר רצונה של האם לאכוף את הביקורים שהורה בית המשפט מאפשר את סירובם של הקטינים. האב הגיש בקשה המאשימה את האם בסיכול זמני הראייה וביקש להטיל עליה סנקציות. בית המשפט בחן את הטענות ומצא טעם בטענות האב, תוך שהוא דוחה את נימוקי האם לאי עמידה. פסק הדין מדגיש את פוטנציאל הניכור ההורי, ומדגיש כי גישת האם, הנותנת תוקף לסירוב הקטינים, מעודדת אותם בעקיפין לזלזל בהחלטות שיפוטיות. בית המשפט מדגיש את חשיבותם של שני ההורים בחיי הקטינים ואת הצורך להימנע מניתוק או צמצום הקשר ביניהם. כדי להתמודד עם זה, בית המשפט מורה על עיצומים כספיים נגד האם בגין אי ציות בעבר, ומחייב אותה 500 ש"ח עבור כל ביקור שהוחמץ ו-300 ש"ח עבור כל שיחת טלפון שלא נענתה, עם קנסות עתידיים נוספים על כל אי ציות מתמשך. כמו כן, בית המשפט מחייב שיתוף פעולה מלא עם הנחיות מומחה שמונה וקובע השלכות כספיות לכל הורה שאינו מגיע לפגישות עם המומחה או מביא את הקטינים לפגישות אלה. המומחה צפוי למסור עדכון על המצב עד 1 בפברואר 2021. פסק הדין מבקש להדגיש את חומרת המצב ואת הצורך בקיום הסדרי ראייה בהוראת בית המשפט, תוך נקיטת עמדה נחרצת כנגד פעולות הוריות המעכבות את הקשר בין האב לילדיו.