תלה"מ 18900-11-18

תקציר

לאחר מאבק משפטי ארוך ועיקש בין בני זוג גרושים, פלוני ואישה ששמה לא פורסם, יחד עם בנם, פסק בית המשפט בשלושה הליכים קשורים. ראשית, באשר לשיתוף הספציפי בזכויות בדירה, פסק השופט לטובת האישה, וקבע כי שני בני הזוג מחזיקים בנכס בחלקים שווים, למרות טענתו של פלוני כי חלקו עבר בירושה. השופט קיבל את טענת האישה כי הייתה כוונה משתמעת לחלוק את הנכס באופן שווה, בהתבסס על נישואיהם הארוכים של בני הזוג, תרומתם המשותפת לנכס, והעובדה שרוב הזכויות נרכשו ולא עברו בירושה. שנית, בנוגע לבעלות על עסק הרשום על שם הבן, קבע השופט כי הוא שייך לפלוני, האב. השופט קבע כי לבן לא הייתה מעורבות ממשית בעסק וכי הוא נרשם על שמו רק כדי לאפשר לפלוני להמשיך ולקבל קצבת נכות. גם תביעתו של הבן להחזר הלוואה נדחתה. בנוסף, השופט פסק לטובת בקשת האישה לחלוקה לא שוויונית של ההכנסות ממכירת דירת המגורים שלהם, ופסק לה אחוז גבוה יותר בשל ההברחה הכלכלית של פלוני ופערי השכר ביניהם. פלוני חויב לשלם לאישה סכום קצוב, והיתרה תחולק שווה בשווה. לבסוף, באשר להוצאות משפט, חויב פלוני לשלם סכום משמעותי לאישה, ואילו הבן חויב לשלם הוצאות משפט. השופט הורה גם על מכירת רכב ששימש את האישה ועל חלוקת התמורה באופן שווה. פסק הדין הדגיש את חריגותם של ההליכים, תוך ציון היעדר פרטים מזהים, והסתיים בסגירת שלושת ההליכים.