עב"ל 36202-03-12

תקציר

במקרה שלפנינו, בית הדין האזורי בירושלים עמד בפני מחלוקת בשאלה האם המשיבה, מורה שנפגעה בתאונת עבודה, יכולה לקבל הכרה בפציעותיה הנוספות כקשורות לעבודה. בתחילה, קצין התביעות זיהה רק פציעות ספציפיות מנפילתה, תוך הרחקת אחרות כמו נזק לפה, ללסת, לעמוד השדרה ולברכיים. המשיב ביקש לפנות הן לוועדה הרפואית לעררים והן לבית הדין המחוזי. לאחר הליכים נרחבים, לרבות קביעת נכות של 0% על ידי הוועדה הרפואית בגין פגיעות בלתי מוכרות, הבהיר בית המשפט מסלולים פרוצדורליים. בית המשפט קבע כי המשיב יכול לערער על החלטת פקיד התביעות ישירות בבית המשפט המחוזי ולא באמצעות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית. החלטה זו הדגישה תקדים משפטי לפיו על המשיבים לבחור בדרך משפטית ואינם יכולים לערער בו זמנית במספר פורומים. בסופו של דבר קבע בית הדין כי לא ניתן לשקול מחדש את הפגיעות הנוספות על ידי הוועדה הרפואית, שכן פקיד התביעות הכחיש במפורש את הקשר שלהן לתאונת העבודה. לפיכך, ההליך החוקי של המשיב היה להגיש תביעה כנגד הדחייה הראשונית של פקיד התביעות. פסק הדין דחה את ערעור המוסד לביטוח לאומי ופסק הוצאות משפט למשיב.