סע"ש 6513-09-19

תקציר

התובעת, מטפלת במקצועה, תבעה את שני בניה ויורשיו של מעסיקה המנוח לפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, אי הודעה על תנאי העבודה ואי המצאת תלושי שכר. הנתבעים טענו מנגד, כי התובעת קיבלה שכר כפול עבור עבודתה, פעם אחת על ידי המנוח ופעם אחת על ידי חברת כוח אדם. בית המשפט פסק לטובת התובעת, וקבע כי היא הועסקה במשותף על ידי המנוח ויורשיו וכן על ידי חברת כוח האדם. נמצא כי לתובעת היה הסכם בעל פה עם המנוח, והיורשים, כמחליפיו, היו אחראים לשלם לה את הזכויות שצברה במהלך עבודתה אצלו. גם חברת כוח האדם נחשבה למעסיק משותף, אך רק ביחס להיקף העבודה שאושר על ידי המוסד לביטוח לאומי, שעמד על 23 שעות שבועיות. בית המשפט דחה את תביעתם שכנגד של הנתבעים, וקבע כי מבנה העסקתה של התובעת היה מקובל ואושר בפסיקה ובחקיקה. התובע לא קיבל תשלום כפול, ולא פעל במרמה או במרמה. בית הדין פירט את שכרו של התובע ואת ההטבות המגיעות לו על ידי הנתבעים, שכללו פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה ודמי הבראה. התובעת הייתה זכאית גם לפדיון חופשה ולפיצוי בגין אי קבלת הודעה מוקדמת על תנאי העבודה, אך תביעתה בגין אי המצאת תלושי שכר נדחתה. התביעה שכנגד נדחתה, והנתבעים חויבו לשלם לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 13,000 ₪. כל הסכומים היו אמורים להיות משולמים תוך 30 יום, או להסתכן בריבית.