ת"פ 11874-09-13

תקציר

הנאשמים הורשעו בגניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין על סמך הודאתם במסגרת הסדר טיעון. ההרשעה מתייחסת לגניבת רכב מחניון של מרכז קניות, אותה איפשר הנאשם תוך ניצול עבודתו כעובד ניקיון. הנאשם הודה כי יצר קשר עם שותפים אלמונים, אשר הסיעו את הרכב לשטחים ומכרו אותו, בעוד הנתבע קיבל פיצוי כספי. הסדר הטיעון לא כלל עונש מוסכם, והותיר זאת לשיקול דעתו של בית המשפט. התביעה טענה לעונש של 24 חודשי מאסר, בעוד ההגנה ביקשה לקצר את תקופת המאסר, תוך הדגשת קשייו הכלכליים של הנאשמים ומעמדם כמפרנסי המשפחה. השופט, בהתחשב בערכים החברתיים שנפגעו, בנסיבות העבירה ובמדיניות הענישה הרווחת, קבע כי טווח הענישה הראוי הוא 8-24 חודשים. לאחר הערכת הודאתו של הנאשם, חסכון במשאבים ציבוריים, נסיבותיו האישיות ועברו הפלילי, החליט השופט על עונש של 11 חודשי מאסר, שירוצו ברצף עם כל העונשים הקיימים. בנוסף, השופט הורה על הפעלת 6 חודשי מאסר מותנה מתיק קודם, והאריך את תקופת המאסר הכוללת ל-17 חודשים. כמו כן, הוטלו עליו שני עונשי מאסר על תנאי: האחד לשלושה חודשים והשני לחצי שנה, בכפוף להתנהגותו הטובה של הנאשם ולהימנעות מעבירות רכוש. השופט גם פסק שלא לפסוק פיצויים לנפגע בשל היעדר ראיות מספיקות לערכו של הרכב ולמצבו הביטוחי, אם כי הדבר לא מנע הליכים אזרחיים. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.