בר"מ 9231/20

תקציר

בתיק משפטי מורכב שעניינו פרשנות פטור סטטוטורי הנוגע להיטלי השבחה, העניק בית המשפט רשות ערעור, תוך התמקדות בפרשנותו של סעיף 19(ב)(4) לתוספת השלישית לחוק. בסופו של דבר החליט בית המשפט לדחות את הערעור ולהותיר על כנו את פרשנותו של בית המשפט המחוזי, שהעדיפה את הבנתו של המשיב את לשון החוק. לפי פרשנות זו, הפטור חל בשני תרחישים: כאשר הקרקע משמשת למטרות המנויות בסעיף או כאשר התמורה ממכירת הקרקע משמשת למטרות אלה. בית המשפט קיבל את טענות הוועדה המקומית בדבר אופיים המקומי של היטלי השבחה, אך מצא כי לשונו הברורה של החוק וההיסטוריה החקיקתית שלו תומכות בפרשנות המרחיבה יותר. פרשנות זו מתיישבת עם המטרה לעודד פעילויות ציבוריות המשרתות אינטרסים רחבים, כגון חינוך ורווחה, גם אם הן מתרחשות מחוץ למרחב המקומי. למרות כמה שיקולי מדיניות שהעדיפו פרשנות מצמצמת יותר, הם לא נחשבו חזקים מספיק כדי לעקוף את לשון החוק. בית המשפט התחשב גם בסוגיית ההגינות, וציין כי הוועדה המקומית שינתה את עמדתה הפרשנית במהלך ההליך, דבר שהשפיע על מעשיו של המשיב. לסיכום הדגיש בית המשפט את הצורך בבהירות חקיקתית בתחום היטלי ההשבחה, וציין את הקשיים ביישום חוקים אלה באופן מעשי. בית המשפט הורה לוועדה המקומית לכסות את הוצאותיו המשפטיות של המשיב, תוך הדגשת חשיבותו הפרוצדורלית של התיק.