בג"צ 256/88

תקציר

העותרת, חברה ישראלית שהוקמה על ידי משקיעים זרים ומספקת שירותים רפואיים, ביקשה לפתוח בית חולים בחיפה. החברה תכננה לממן את הקמתו והפעלתו של בית החולים ללא כספי ציבור וקיוותה למשוך צוותים רפואיים מחו"ל. עם זאת, המשיבים, מנכ"ל משרד הבריאות ושר הבריאות, סירבו לאשר זאת בנימוק שבחיפה כבר קיים עודף מיטות אשפוז וקיים חשש לדלדול כוח אדם רפואי ממוסדות ציבור. העותר טען כי הסירוב אינו סביר ופוגע בחופש העיסוק שלהם. בתוך כך, פרסמו המשיבים צו לפי חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, אשר הכניס דרישות רישוי נוספות לבתי חולים מעבר לאלו הקבועות בפקודת בריאות העם. העותרים תיקנו את עתירתם כדי לערער על צו זה, בטענה כי מדובר בשימוש לרעה בכוח ובסטייה מהותית מהפקודה. בג"ץ פסק לטובת העותר. בית המשפט מצא כי סירובם של המשיבים אינו סביר משום שהוא התבסס על שיקולי מדיניות כלליים ולא על בחינה מקיפה של המקרה הספציפי. בית המשפט הורה למשיבים לשקול מחדש את הבקשה, תוך התחשבות בכל הגורמים הרלוונטיים, לרבות המימון הפרטי של החברה והפוטנציאל להקל על רשימות ההמתנה של מטופלים. בנוסף, פירש בית המשפט את חוק הפיקוח על מצרכים ושירותים ואת האינטראקציה שלו עם פקודת בריאות העם. היא הגיעה למסקנה כי חוק הפיקוח אמנם העניק לשרים סמכויות נרחבות, אך הוא אינו גובר על סמכות המחוקק. לפיכך, חוק מאוחר יותר יכול לבטל או לשנות במשתמע צו שניתן לפי חוק הפיקוח. בית המשפט הדגיש את הצורך לשמור על מאזן כוחות דמוקרטי והציע לתקן את חוק הפיקוח כך שלא ייווצר מצב משפטי בלתי סביר.