עת"מ 2618-06-23

תקציר

החלטת בית המשפט היא כי לא יתערב בהחלטת ועדת הערר לדחות בקשה להיתר להקמת דיר צאן בשטח שהוגדר כאזור רגישות 3 על פי התכנית החקלאית. תפקידו של בית המשפט אינו להחליף את שיקול הדעת של רשויות התכנון אלא להתערב במשורה בעילות ברורות, כגון חריגה מסמכות, חוסר תום לב או חוסר סבירות קיצוני, שאינם קיימים במקרה זה. החלטת ועדת הערר התבססה על שיקולים תכנוניים סבירים ויישום ראוי של התכנית החקלאית ותמ"א 35. העותרת לא הוכיחה כי פרשנותה של הוועדה לתכניות הייתה שגויה או כי פעלה בחוסר סבירות. החלטת הוועדה נתמכה גם בשיקולים פונקציונאליים ולא הפרה הוראות חוק כלשהן. בנוסף, טענות העותר בדבר גמישות ונסיבות אישיות אינן מצדיקות פגיעה בסביבה או היתר המנוגד למטרות התכנית החקלאית. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות העותר בדבר חריגתם הנטענת של המשיבים מהתנגדותם המקורית ושקילת טענות חדשות אלה על ידי הוועדה. זאת ועוד, העותרת לא הצליחה לבסס את בעלותה בחלקות המדוברות ולא נתנה את הסכמת הבעלים, כנדרש בתקנות. נוכח ממצאים אלה, דחה בית המשפט את העתירה והורה לעותר לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין כפי שהומלץ על ידי תעריף המינימום של לשכת עורכי הדין.