ת"ט 34494-02-24

תקציר

השופט הכריע בשתי סוגיות עיקריות: עיתוי ההתנגדות ומהותה. באשר לסוגיה הראשונה טען המבקש, כי חזקת מסירת צו ההוצאה לפועל במועד אינה עומדת בעינה, שכן המשיב לא זימן את המוסר לחקירה. המשיב, לעומת זאת, טען כי חובתו של המבקש לזמן את המוסר. השופט פסק לטובת המבקש, בקובעו כי טענת המבקש כי לא קיבל את האזהרה נותרה בעינה, שכן המשיב לא חקר אותו, והיו סתירות באישור המסירה. אשר להתנגדות עצמה, ציינה השופטת כי טענת המבקש לוקה בפירוט ואינה עומדת בדרישות הפרוצדורליות. אמירותיו הכלליות של המבקש לא היו מספיקות; במקום זאת, היה עליו לספק פרטים ספציפיים על הסכם העבודה, לרבות תאריכים, תנאים ושיקולים. השופטת הדגישה כי הנטל המוטל על המבקש הוא להציג הגנה אפשרית, ולו צרה, להיעתר להתנגדות. גם התייחסותו של המבקש לחוק אשראי הוגן לא צלחה, שכן הגדרת "לווה" בחוק לא חלה על המבקש, שהיה מושך השיקים. זאת ועוד, נדחתה טענת המבקש כי המשיב לא היה מחזיק ראוי בשיקים. המבקש לא טען בתצהירו כיצד הוצאו השיקים ולא יכול היה לתמוך בטענתו כי השיקים לא היו שלמים. בנוסף, ציין השופט כי דבריו של המבקש עצמו בשיחה מוקלטת סותרים את טענותיו בדבר בורות והיעדר אישור להעברת השיקים. משכך, קבע השופט כי יש לדחות את ההתנגדות, וקבע כי הנסיבות אינן מצדיקות קבלתה על תנאי. המשיב היה זכאי לפדות את השיקים, והמבקש חויב לשלם למשיב הוצאות בסך 2,000 ₪. ההחלטה התקבלה ללא נוכחות הצדדים, ולמבקש ניתנה זכות ערעור על פי החוק.