ע"א 623/85

תקציר

במקרה זה דן בית המשפט העליון בערעור שדן בטענות סותרות בנוגע לדירה שנמכרה פעמיים על ידי חברה קבלנית בניין. תחילה הסכימה החברה למכור את הדירה למערערים ובהמשך למשיבים 2 ו-3. הערת אזהרה נרשמה לטובת המשיבים 2 ו-3 תחילה, והם תפסו חזקה בה ומתגוררים בה מאז. טענת הבעלות של המערערים נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שראה בהסכמתם מראית עין להסוואת הלוואה, המאפשרת להם להתחמק מתשלום מס על הטבות ההלוואה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, בהדגישו כי כוונתם האמיתית של הצדדים היא עליונה, לפי סעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וכי המכירה הנטענת נועדה להיראות כעסקת הלוואה כדי להימנע מחובות מס. בית המשפט ציין כי המערערים נעדרים התנהגויות טיפוסיות של רוכשים, כגון רישום הערת אזהרה או עיסוק בהתקדמות הבנייה, דבר המעיד על מהותה האמיתי של העסקה. למרות טענות המערערים בדבר היגיון כלכלי ויחסים משפחתיים, הראיות הצביעו על הסכם שנעשה למראית עין בלבד. בכך אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של הערכאה הנמוכה יותר, דחה את הערעור וחייב את המערערים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.