ע"פ 385/72

תקציר

בית המשפט העליון פסק בערעור בתיק עבירת תנועה. המערער הואשם בשני סעיפים של הפרת תקנות התעבורה: אי מתן זכות קדימה בצומת ונהיגה ללא זהירות ותשומת לב ראויה. האישום הראשון זוכה בערכאה נמוכה יותר, אך האישום השני אושר, מה שהוביל את המערער לערער לבית המשפט העליון. השופט עציוני מבית המשפט העליון קבע כי ההרשעה באישום השני, לפי תקנה 14(ג) (כיום 21(ג)) לתקנות התעבורה, תלויה בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. יש להעריך את התנהגות הנהג על סמך גורמים שונים כגון תנאי הדרך, התאורה, עוצמת התנועה ועוד. במקרה דנן, האט המערער למהירות של 15 קמ"ש תוך שהוא מתקרב לצומת בראות מוגבלת, והחל לפנות ימינה מבלי להיכנע לרכב המתקרב. עם זאת, השופט הגיע למסקנה כי מעשיו של המערער לא נבעו מזלזול או רשלנות. תחת זאת, האחריות מוטלת על הנהג השני שסטה מנתיבו והתנגש במערער בעת שנסע במהירות גבוהה. השופט הדגיש כי נהג זהיר אינו צפוי לצפות נהיגה פזיזה של אחרים. לפיכך, הערעור התקבל, ההרשעה באישום השני בוטלה, והמערער זוכה משני הסעיפים.