בג"צ 199/22

תקציר

בפסק הדין דחה בית המשפט עתירה מחוסר עילה מספקת לערער על החלטת היועץ המשפטי לממשלה בדבר פתיחת הליכים אזרחיים בעקבות תיק פלילי. בית המשפט הדגיש את הנסיבות המוגבלות שבהן הוא יכול להתערב בסמכויות שיקול הדעת של רשויות התביעה והאכיפה, והדגיש כי הוא אינו פועל כ"תובע-על" או כ"יועץ על-משפטי". ההחלטה משקפת פסיקה ארוכת שנים לפיה התערבות בית המשפט ראויה רק במקרים חריגים. בחירתו של היועץ המשפטי לממשלה להימנע מהגשת תביעה אזרחית התבססה על מספר גורמים, ובהם קיומו של הליך פלילי, קבלת אחריות על ידי המשיב, השבה חלקית של כספים והמורכבות והקצאת המשאבים הנדרשת לתיק אזרחי. שיקולים אלה, לצד האתגרים הראייתיים, כגון חלוף הזמן וההבחנה בין הוצאות רשמיות לפרטיות, הניעו את ההחלטה. הטענה כי מקרים דומים קודמים דחקו לפעולה אחרת לא ערערה די הצורך על ממצאי היועץ המשפטי לממשלה. עוד צוין בפסק הדין כי גישתה של המדינה להגשת תביעות אזרחיות לאחר הליכים פליליים מתפתחת, כאשר ההנחיות עדיין מתגבשות על סמך משוב מניסיון העבר. בית המשפט החליט שלא לחייב פרסום מיידי של הנחיות מדיניות הנוגעות לנוהג זה. בסופו של דבר נדחתה העתירה, והעותר חויב בהוצאות משפט למשיב ולמדינה.