ע"א 989/06

תקציר

פסק הדין נסוב סביב פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שהתיר למשיבים לנכות את דמי החכירה השנתיים למינהל מקרקעי ישראל מהכנסתם השנתית השוטפת. המערערת טענה כי המשיבות האריכו את תקופת החכירה, אך טענה זו לא נתמכה בראיות ונדחתה על ידי בית משפט קמא. המערערת ניסתה להציג ראיות חדשות בערעור בדבר קיומם ותוכנם של הסכמים מסוימים הנוגעים להארכת החכירה. המשיבים התנגדו לסיכומי המערערת, שהתייחסו להסכמים אלה, וביקשו לבטלם או לתקנם. בית המשפט קבע כי המערער יכול היה להתייחס משפטית לסירובו של בית משפט קמא לקבל ראיות בסיכומיו, אך לא היה עליו להציג את הראיות בפועל ללא רשות. מאחר שסיכומי המערער חרגו מעבר להתייחסות לאי הודאת ראיות, היה צורך לשנותם באופן חלקי. בית המשפט הורה למערערת להסיר התייחסויות להסכמים, למעט החלקים שהתייחסו לאי קבלתם כראיה על ידי בית משפט קמא. הסיכומים המתוקנים היו אמורים להיות מוגשים בתוך 10 ימים, כאשר סיכומי המשיבים ותגובת המערער אמורים להיות מוגשים במועדים שנקבעו. עוד נקבע בפסק הדין כי לא יהיה צו להוצאות, והמועד לטיעונים בעל-פה נותר ללא שינוי.