סע"ש 19019-02-20

תקציר

בית הדין דחה פה אחד את תביעת התובעת להחזר ניכויי שכר שניתנו במהלך השנים בגין היעדרות מהעבודה. התובעת, עובדת מצוינת, לא הציגה כל ראיה בכתב התומכת בטענתה כי שכרה המלא יובטח עם מעברה לתפקיד ניהולי, וכי הנתבע לא יפקח על ימי ושעות עבודתה. נהפוך הוא, הנתבעת הציגה ראיות לרישום מדוקדק של שעות העבודה של התובעת, דבר המצביע על הסכם לעבודה במשרה מלאה. זאת ועוד, טענת התובעת כי ניכויי השכר החלו בחודש פברואר 2015 סותרת את טענת הניכויים כאמור כבר בשנת 2012, שהודגמה באמצעות דוחות נוכחות ותלושי שכר. עדותו של התובע עצמו הכירה במודעות לפחות לחלק מהניכויים. בית הדין הכיר בסמכותו של המנכ"ל, אשר מילאו אחר הוראותיו בדבר שעות עבודה וניכויים, וראה בהמשך העסקתו של התובע הסכמה לתנאים אלה. עדויות התובעת ועדיה בדבר עבודה נוספת מחוץ למשרד וזמינות מסביב לשעון לא היו משכנעות, במיוחד בהיעדר הסכם חוזי לפיצויים. בנוסף, התובע קיבל בונוסים משמעותיים על פי שיקול דעתו של המנכ"ל, ומענק פרישה מיוחד בסך 30,000 שקל עם התפטרותו, אשר בית המשפט פירש ככולל תביעות פוטנציאליות. בהתחשב במכלול הראיות, עילת התביעה של התובע לא צלחה. בעקבות זאת חויבה לפצות את הנתבע בסך 12,000 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין. פסק הדין ניתן בהיעדר הצדדים, כאשר זכות הערעור שמורה לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.