ת"א 44422-09-20

תקציר

פסק הדין דן בגבולותיהם של שני נכסים סמוכים וקובע לטובת התובעת כי רכושה אינו פולש למקרקעי הנתבעת. עם זאת, היא מוצאת כי מקרקעי הנתבע אכן פולשים באופן מינימלי לרכושו של התובע. פלישה זו, המתוארת כשולית, מתייחסת לבניית מדרגות בטון ופודקאסט הפוגע ביכולתו של התובע להחנות רכב בשטחו. בשל אופייה המינימלי של הפלישה והנזק הזניח שנגרם, מפעיל בית המשפט את שיקול דעתו שלא להורות על פינוי המבנים. פסק הדין מתייחס גם לשעון מים שהותקן על אדמת התובעת על ידי הנתבעת, אותו מבקש התובע להסיר. בית המשפט פוסק כי התובעים יכולים לפעול להעתקת שעון המים על חשבונם, שכן הנתבעים הביעו נכונות להזיזו. פסק הדין מוסיף ודן בקיר תמך וגדר שבנתה הנתבעת, ודוחה את בקשת התובעת להשתתפות בהוצאתו מחמת התיישנות, כפי שנבנתה בשנת 2000. בנוסף, טענות שני הצדדים לפגיעה בפרטיות, הנובעות מהתקנת מצלמות, נדחות, שכן בית המשפט אינו יכול להעדיף גרסה אחת לאירועים על פני האחרת. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו בנוגע לתביעות אלה. באשר לתביעות לשון הרע, טענת התובעת כי הנתבע השמיץ אותה בכך שכינה אותה גנבת נדחית, שכן בית המשפט מפרש את הדברים כמשקפים את הסכסוך המתמשך בין הצדדים. גם תביעת הנגד של הנתבע בגין לשון הרע נדחית, שכן האמירות הנטענות לא הוכחו ונראו כמקללות ולא כדברי לשון הרע. לבסוף, בית המשפט מעודד את הצדדים לפתור את הסכסוך ביניהם מחוץ לכותלי בית המשפט, תוך הכרה בקשיים שמציב הייצוג העצמי של התובע והייצוג המשפטי של הנתבע. עם זאת, התקווה לפתרון ידידותי אינה נושאת בעלויות ההליך. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.