ע"ח 26253-11-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את הערעור על תפיסת רכב. המערערת, הטוענת לבעלות על הרכב, לא העלתה כל עילה להתערבות בהחלטת בית משפט קמא. ניתוחו של בית משפט קמא את מערכת היחסים בין המערער לבין החשוד, אשר רכש לכאורה את הרכב, דינו להתקבל על הדעת. בית המשפט מדגיש כי מועד חתימת ההסכם אינו רלוונטי לטענות המשיב בדבר בעלות על רכב, וטיעוני המערערת בעניין זה אינם משכנעים. מאחר שלמערערת אין זכויות קנייניות ברכב, גובר האינטרס הציבורי בחילוט. מלשון ההסכם בין המערער לחשוד עולה כי הבעלות הועברה לחשוד מיד עם החתימה. זאת ועוד, הסתרת המערערת לעניין השעבוד ושאלות בדבר כשרותו של ההסכם מחלישות את טענותיה. על פי החוק, לרשות יש זכות לתפוס רכוש גם אם אינו בבעלותו של העבריין אם הוא ברשותו או בשליטתו. במקרה דנן, הרכב היה ברשותו של החשוד, והמערער לא נקט את הצעדים הדרושים כדי לערער על התפיסה בהליך אזרחי. לפיכך, הערעור נדחה, והרכב יישאר מעוקל, אם כי המערער רשאי להגיש בקשה חוזרת לשחרורו בתנאים מסוימים המבטיחים אפשרות לחילוט עתידי.