ת"א 2000/09

תקציר

התובע תבע את הנתבעת בגין נזקים שנבעו מהסכם בלתי חוקי לכאורה שנחתם ביניהם בשנת 1985, אשר לטענת התובעת כלל סעיפים מגבילים בניגוד לדיני ההגבלים העסקיים ותנאים מקפחים לפי חוק החוזים האחידים. כתוצאה מכך, נאלצה התובעת לרכוש מוצרי דלק באופן בלעדי מהנתבעת במחירים שהוכתבו על ידה. בינתיים הגישה הנתבעת תביעה שכנגד כנגד התובעת בדרישה להשבת תשלומים שונים. בית המשפט מצא כי התביעה אינה תקפה משום שהיא מנוגדת לסעיף ויתור שנכלל בהסכם מאוחר יותר שנחתם בין הצדדים בשנת 2007. בית המשפט קבע כי הסעיף תקף וחל על המקרה הנוכחי, וכי התובעת הסכימה לו ביודעין וברצון לאחר משא ומתן, ובכך ויתר על טענותיה בדבר ביצוע ההסכם טרם חתימת התוספת. זאת ועוד, נדחתה טענת התובעת כי אין להחיל את סעיף הוויתור משום שהיה בלתי סביר ונעשה בחוסר תום לב. עוד קבע בית המשפט כי התובעת לא הצליחה להוכיח את היקף הנזק שנגרם לכאורה מההסכם, שכן הנתונים עליהם התבססה חוות דעתה של המומחית לא הוכחו. בנוסף, גם התביעה שכנגד נדחתה בהסכמת הנתבע, והתובע חויב לשלם לנתבע 3,000 ₪ הוצאות משפט ו-90,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.