ת"א 15343-01-20

תקציר

במקרה של איחור במסירת הדירות, נפסקו לתובעים פיצויים בגין אי מסירת הנכס על ידי הנתבעת עד למועד המוסכם. מועד המסירה החוזי נקבע ל-31 בדצמבר 2018, אך הדירות סופקו רק ב-1 בפברואר 2021, מה שגרם לאיחור של 25 חודשים. הנתבעת טענה כי יש לצמצם את העיכוב בהתחשב בתקופת חסד של 60 יום ובגורמים חיצוניים כגון התנהלות דיירים אחרים, התנהלות תאגיד המים של הרצליה, בעיות בהיתרי שריפה ומגפת הקורונה. עם זאת, בית המשפט דחה הגנות אלה, שכן הנתבע לא סיפק ראיות מספיקות או עדות מומחה כדי לתמוך בטענות לשיהוי בלתי נמנע. תחת זאת, נמצא כי תנאים כמו אי הכנת קווי מים על פי התכנית המקורית היו בשליטת הנתבעת, ומשכך, הם נושאים באחריות לעיכוב. בית המשפט דחה גם טענות הקשורות לדמי משיכה מאחר והן פורטו בנפרד בהסכם. כתוצאה מכך, נפסקו לתובעים 375,000 ש"ח בגין האיחור, מתוכם 15,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, שכן הם חוו אי נוחות משמעותית, כגון הצורך להישאר בדיור מוגן זמן רב מהמבוקש. בנוסף, נדחו תביעות נגד תאגיד המים של הרצליה לשיפוי, כאשר בית המשפט ציין כי האחריות מוטלת על הנתבעת. הוצאות והוצאות משפט הן לתובעים והן לתאגיד המים של הרצליה נפסקו כנגד הנתבע בהתאם לממצאי בית המשפט.