ת"א 56379-02-24

תקציר

בית המשפט החליט לדחות הן את הבקשה לאישור פסק הבורר בסכסוך שבין המבקשת, המייצגת את הבעל המנוח, לבין המשיב. הבקשה לאישור הוגשה שמונה שנים לאחר מתן פסק הבוררות, והשופט קבע כי המבקש לא סיפק כל סיבה מספקת לעיכוב. יתר על כן, נראה כי הצדדים סטו מפסק הבוררות ובחרו שלא לפעול על פי הוראותיו, ולכן אין זה סביר לאשר את פסק הבוררות ככתבו וכלשונו. עוד קבע השופט כי המבקש לא פעל בתום לב בניהול ההליך, לאחר שהגיש תחילה את הבקשה כבקשה "מוסכמת", ולא הזכיר את השיהוי או המגעים בין הצדדים. גם המשיבה נפגעה מהשיהוי, שכן היא פגעה באופן משמעותי ביכולתה להוכיח את טענותיה ולספק ראיות, בשל חלוף הזמן ואי זמינותם של עדי מפתח ומסמכים כתוצאה מכך. מאחר שהמשיבה לא התנגדה לביצוע פסק הבוררות כשלעצמו, הדגישה השופטת כי שיקול הדעת לאשר את פסק הבוררות נתון בידי בית המשפט, ובמקרה זה הנסיבות מצדיקות דחיית הבקשה. המבקש חויב בהוצאות המשיב, בסך 7,000 ₪, בתוך 30 יום. לשני הצדדים הזכות לערער על פסק הדין תוך 60 יום מקבלתו.