ת"א 19375-12-09

תקציר

התובע, עו"ד אורי סלמה, תבע את משטרת ישראל על כך שלא השיבה רכוש שנתפס במהלך חיפוש בביתו ובמחסן, שנערך בעקבות תלונה שהגיש נגדו שותפו העסקי לשעבר. לטענת התובע, פעולות המשטרה הגיעו לכדי מספר עוולות, לרבות רשלנות, הפרת חובה חקוקה, גניבה, הפקעת רכוש שלא כדין והסגת גבול במטלטלין. הוא תבע פיצויים בסך 5.9 מיליון שקל, בהם שווי הרכוש שלא הוחזר, אובדן רווחים ועוגמת נפש. במשטרה הכחישו את הטענות וטענו כי יש לדחות את התביעה משום שמדובר בטענת שווא שהוגשה על ידי גנב שגנב את הנכס המדובר. לטענת המשטרה, הרכוש שנתפס שייך בצדק לבן זוגו לשעבר של התובע ומעולם לא היה שלו. בנוסף, הם טענו כי התביעה הוגשה באיחור ניכר וכי די היה ברישום הפריטים שנתפסו בהתחשב בנסיבות. בית המשפט פסק לטובת התובע אך הפחית משמעותית את הפיצויים שנפסקו בשל התנהלותו המרמתית והקשיים הראייתיים שנגרמו עקב רשלנות המשטרה. השופט קבע כי המשטרה אכן הפרה את חובתה החקוקה ופעלה ברשלנות בכך שלא השיבה את רכושו של התובע ולא פעלה בהתאם לנהלים הנאותים לתפיסת הפריטים ורישומם. עוד ציין השופט כי התנהלות המשטרה לאורך כל ההליך, לרבות רישום לא תקין של התפיסות והעברת הנכס למתלונן, הייתה רשלנית ולא ראויה. עם זאת, השופטת דחתה את טענת התובע לעוגמת נפש וקבעה כי התנהלותו שלו, לרבות שקרים בהליכים משפטיים קודמים, פגעה באמינותו. באשר להערכת הנזקים, החיל בית המשפט את חזקת הנזק הראייתי עקב טיפולה הרשלני של המשטרה בתפיסות, אשר העבירה את נטל ההוכחה אל הנתבע. בעוד שחוות הדעת של מומחי התובעת לא היו אמינות, בית המשפט הסתמך על הערכה קודמת של התכשיטים שנערכה במסגרת הליך הגירושין של התובעת, אשר העריכה את שווי התכשיט בכ-1.9 מיליון ₪. עם זאת, בשל התנהלותו המרמתית של התובע, העריך בית המשפט את הנזקים בכ-25% בלבד משווי זה, ופסק לו פיצויים בסך 500,000 ₪. כל צד חויב לשאת בשכר טרחת עורך דינו, והמשטרה הונחה לשלם לתובע את אגרת בית המשפט, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התפיסה.