ת"א 1398/02

תקציר

התובע, ספק חציר ואספסת, הגיש כנגד הנתבעים תביעה להשבת תשלום עבור טובין שסופקו בשנים 1998, 1999 ו-2000, וכן הלוואה שניתנה לנתבעים. הסכום הכולל של החוב עמד על 154,725 ₪, והנתבעים העמידו מספר שיקים שלא כובדו בשל היעדר כספים מספיקים. הנתבעים טענו כי אין לחייבם בפירעון החוב משום שחלק מהסחורה שסופקה פגומה, וכן טענו כי מכרו לתובעת רכב במחיר נמוך משווי השוק שלה, ויש לנכות את ההפרש מהחוב. עוד טענו כי התובעת הודתה באחריות לנזק לעגלה המסתחררת שלהם והסכימה לשאת בעלות, שעמדה על 11,671 ₪. בית המשפט בחן את עדויות הצדדים ומצא כי הנתבעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם בטענותיהם. נמצא כי הטובין שסופקו לא היו פגומים לחלוטין, וגם אם היו, הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם. יתר על כן, בית המשפט מצא כי סביר להניח שרוב השיקים ניתנו בגין חובות עבר, ולפחות אחד מהם בהחלט לא היה לתשלומים עתידיים כפי שטענו הנתבעים. הנתבעים גם לא הביאו ראיות לכך שהיה הסכם לניכוי עלות הרכב או הנזק לעגלה מהחוב. השופט הגיע למסקנה כי לנתבעים אין הגנה תקפה לתביעה בשטר, והורה להם לשלם את הוצאות המשפט של התובע, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪.