ת"א 24690/01

תקציר

התובע, סוחר תכשיטים, ביטח את עסקיו אצל הנתבעת על כל הסיכונים מאפריל 2000 ועד מרץ 2001. פוליסת הביטוח כללה כיסוי של 100,000 דולר לסחורה במעבר, עם השתתפות עצמית של 2,500 דולר, בכפוף לתנאים מסוימים הקשורים לאמצעי אבטחה כגון ליווי חמוש להעברת תכשיטים. התובע טען כי לא נמסר לו מסמך הפוליסה אלא רק רשימה של תנאיה, אותם ניסה לשנות לפני מועד תחילת הפוליסה עקב תנאים בלתי סבירים. תנאי בולט שהלין עליו היה הדרישה לליווי חמוש, שלא יכול היה למלא משום שהוא ובני משפחתו לא קיבלו רישיון נשק. ביום השוד הוביל התובע תכשיטים בשווי 1,237,131 ₪ יחד עם אחיו ואחיינו כאשר רכבם הותקף על ידי שודדים חמושים. התובע טען כי על הנתבעת לפצות אותו בגין הסחורה הגנובה שכן מצבו של מלווה חמוש לא היה אפשרי באופן סביר ולא ויתר. עוד טען כי הנתבעת, בכך שהמשיכה לגבות פרמיות, ויתרה על תנאי המגן. בית המשפט מצא כי בעוד התובעת הייתה מודעת לתנאים ולא מילאה אחר דרישת הליווי החמוש, הנתבעת לא הוכיחה כי לא הייתה מבטחת את התובע אף בפרמיות גבוהות יותר, כנדרש בחוק. לפיכך, הנתבעת לא הייתה פטורה מאחריותה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובעת בדבר עמימות התנאי והיעדר קשר סיבתי בין סעיפי הפטור לבין האירוע. השופט פסק גם כנגד טענת הנתבע לאשם תורם מצד התובע. בעקבות זאת פסק בית המשפט לטובת התובע והורה לנתבעת לפצות אותו ב-97,500 ₪, צמודים לשינויי המחירים לצרכן, בתוספת ריבית מיום 4.11.01 ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.