ת"א 5287-08-07

תקציר

התובעת, כבת 35, תבעה את בית החולים הנתבע בגין ביצוע כריתת רחם שגרמה לה לכאורה לאבד את יכולתה להביא ילדים לעולם באופן טבעי. לטענתה, בית החולים התרשל בבחירתו בטיפול זה ולא בהקרנות, שהיו משמרים את פוריותה. עוד טענה כי בית החולים לא קיבל את הסכמתה מדעת לניתוח, וכי הדבר פגע בסיכוייה להקפיא ביציות או עוברים. בית המשפט מצא כי בית החולים אבחן נכונה את שלב מחלתה של התובעת – סרטן צוואר הרחם בשלב IIA. הטיפולים המקובלים בשלב זה הם כריתת רחם רדיקלית או הקרנות, ולשניהם סיכויי הצלחה שווים. בית המשפט העדיף את עדויותיהם של מומחי הנתבעת – שני פרופסורים לאונקולוגיה גינקולוגית ומומחה – על פני עדותו של המומחה מטעם התובעת, מומחה לאונקולוגיה, והגיע למסקנה כי בחירת הטיפול של בית החולים הייתה סבירה ונכונה. לפיכך, טענת הרשלנות נדחתה. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי לא נמסר לה על האפשרות להקרנות, וכי אפשרויות הטיפול לא הוסברו לה. בית המשפט קבע כי בית החולים כשל בחובתו להסביר לתובעת את חלופות הטיפול הקיימות ואת השלכותיהן, דבר המהווה פגיעה באוטונומיה שלה. השופט פסק לתובע פיצוי בסך 250,000 ₪ בגין הפרה זו. עוד קבע השופט כי טענת התקיפה אינה תקפה, שכן התובע חתם על טופס הסכמה בכתב לכריתת הרחם, ביודעו את מהות הניתוח וסיכוניו. טענתה הנוספת של התובעת כי בית החולים התרשל בכך שלא הפנה אותה לטיפול להקפאת ביציות או עוברים לפני ביצוע ההקרנות, נדחתה משום שהוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות. השופטת הורתה לנתבעת לשלם לתובעת סך של 250,000 ₪, וכן להשיב לה את הוצאות המשפט, הוצאות העדים, הוצאות המומחה ו-25% משכר טרחתה.