ת"א 3197/09

תקציר

התובעת, שבנה נפגע במהלך שירותו הצבאי, תבעה את מדינת ישראל על כך שלא סיפקה טיפול הולם לבנה ולא הודיעה לה על פציעתו בזמן וברגישות, דבר שגרם לה למצוקה נפשית ובסופו של דבר לאירוע מוחי שהותיר אותה נכה לצמיתות. הנתבעת (המדינה) ביקשה לדחות את התביעה על הסף, בטענה כי קיימת לה חסינות לפי חוק הנזיקין האזרחי והיעדר עילת תביעה. עם זאת, בית המשפט דחה את טענות הנתבעת. בית המשפט קבע כי תביעתה של התובעת לא הייתה קשורה אך ורק לפציעתו של בנה אלא לאירועים שהתרחשו בעקבותיה, ובפרט ליחס הרשלני הנטען ולחוסר התקשורת מצד הגורמים הצבאיים. בית המשפט הדגיש כי תביעת התובע נבדלת מאירוע הפגיעה ויש להתייחס אליה בנפרד. עוד נקבע כי נזקיה הפיזיים של התובעת אינם גורעים מזכותה לתבוע פיצויים לפי דיני הנזיקין, מה גם שהיה לו קשר סיבתי פיזי ומשפטי לרשלנות הנטענת. יתר על כן, בית המשפט פירש את הוראות החסינות באופן צר וקבע כי לתובעת צריך להיות יומה בבית המשפט כדי להציג את טענותיה. המדינה חויבה לכסות את הוצאות התובע ולהגיש כתב הגנה בתוך 30 יום. ההחלטה הדגישה את החשיבות לאפשר לתובע גישה לצדק, ולדחות תיקים רק בנסיבות קיצוניות.