ת"א 4219-08-12

תקציר

התובע, אסיר שב"ס, טען לרשלנות רפואית מצד הנתבעת, סוהרת, לאחר שהתלונן כי חש ברע ולא קיבל סיוע בזמן. לטענת התובע, האיחור בקבלת טיפול רפואי הולם בעקבות התקף האסתמה שלו גרם לנזק מוחי חמור, שגרם לתרדמת. התלונה פירטה כי המאבטח לא הגיב למחלתו וכי אבד זמן יקר בניסיון לבצע בו החייאה ולהחזיר בלון חמצן מתפקד. בתגובה טענה הנתבעת כי היא אינה אחראית למצבו הרפואי של התובע וכי מאמצי ההחייאה שלה החזיקו אותו בחיים. עוד טענה כי סיכויי הצלחתה של התובעת אפסיים והגישה בקשה לשלוש עתירות: חיוב התובעים בתשלום ערבות להוצאותיה, הפרדת שאלת האחריות מנזק והסרת ביטויים מסיתים מהתלונה. בית המשפט דחה את בקשות הנתבע, וקבע כי התביעה, אף שאינה חסרת סיכוי, הפחיתה את סיכויי ההצלחה בשל עברו של התובע בשימוש בסמים ובעישון למרות מצבו הרפואי הידוע. בנוסף, השופטת הביעה מורת רוח מהשפה בה נעשה שימוש בתלונה והמליצה לבאי כוח התובעים להשתמש במינוח מתאים יותר בעתיד. ההחלטה התקבלה מבלי להורות לתובעים להפקיד ערבות, תוך סירוב לפצל את הדיון באחריות ובנזק, והותירה את שאלת ההוצאות על כנה.