תמ"ש 32171-04-19

תקציר

בית המשפט מצא כי התובע לא הצליח להוכיח את טענתו כי עסקת מתנה של זכויות הדירה שלו לאמו נעשתה למראית עין בלבד. טענת התובע, כי העסקה נועדה להבריח את הזכויות מבנק כללי, לא הייתה משכנעת בשל הסתירות ואי הדיוקים הרבים בעדותו. זאת ועוד, חוסר אמינותו של התובע בא לידי ביטוי בטענותיו הסותרות שהועלו בהליכים שונים. למרות שמסמכי המתנה היו חתומים ועדים, התובע לא זימן את עורך הדין שטיפל בעסקה להעיד. תחת זאת, טען התובע כי באחריות הנתבע להתקשר לעורך הדין, דבר שאינו סביר שכן התובע נושא בנטל ההוכחה. התובע גם לא הסביר מדוע עסקת המתנה לא הושלמה, כאשר זכויותיו עדיין רשומות על שמו. הסברה של הנתבעת, כי לאם לא היו אמצעים כלכליים להסיר את העיקול על זכויותיה של התובעת, נראה סביר. ככלל, מהנסיבות עולה כי הכוונה הייתה להעביר את זכויות התובעת לאם לצורך ביטחונה הכלכלי, והמסמכים החתומים שיקפו נאמנה את רצון הצדדים. בנוסף, טענתו החדשה של התובע, לפיה המתנה היא רק התחייבות לתת וניתן לחזור בה, לא התקבלה שכן היא סותרת את טענותיו הקודמות. לבסוף, טענת ההתיישנות של הנתבע לא זכתה להתייחסות, שכן בית המשפט כבר מצא את הטענה כחסרת שחר. משכך, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה לו לכסות את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דינו.