עת"מ 37547-07-18

תקציר

העותרים, שירשו חברה מאביהם, ביקשו היתר עירוני מעיריית תל אביב להעברת זכויות בנכס החברה על שמם. העירייה סירבה בנימוק שיש חובות על הנכס. העותרים טענו כי הסירוב היה בלתי סביר שכן לא היו מודעים לחוב כלשהו והפעם הראשונה ששמעו עליו הייתה בעת הגשת הבקשה להיתר. עוד טענו כי ניסיונותיה הקודמים של העירייה לגבות את החוב באמצעות הליכים משפטיים נמחקו. העירייה, לעומת זאת, טענה כי העותרים מודעים לחוב, כי הוא לא פקע וכי היא יכולה לייחס לנכס זה חובות של נכסים אחרים שבבעלות העותרים. בית המשפט פסק לטובת העותרים. בית המשפט קבע כי העירייה לא הביאה כל ראיה לקיומו של חוב הקשור לנכס וכי טענתה אינה מבוססת על תשתית עובדתית כלשהי. יתר על כן, גם אם היה קיים חוב, ניסיונה של העירייה לגבות אותו באמצעים מנהליים פסיביים היה נגוע בשיהוי משמעותי. עוד קבע בית המשפט כי העירייה אינה יכולה להתנות את מתן ההיתר בפירעון חובות הקשורים לנכסים אחרים. לפיכך התקבלה העתירה, והעירייה חויבה להנפיק את ההיתר המבוקש, תוך נשיאה בהוצאות העותרים.