ע"פ 444/75

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לשני מערערים שנעצרו בשנת 1975 בגין החזקת חשיש. השניים ערערו על הרשעתם ועל גזר דינם בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. המערער יחזקאל לוי טען כי לא ניתן להוכיח את החזקתו בחשיש שלא בידיעתו ובהסכמתו. עם זאת, בית המשפט העליון אישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי, וקבע כי כמות החשיש הגדולה שנמצאה ושעת הבוקר המוקדמת מהווים ראיה לכאורה לידיעתו ולהסכמתו של לוי. בית המשפט ראה גם בהימנעותו של לוי ממתן הסבר למשטרה כמעידה על אשמתו. בנוסף, בעוד לוי טען כי היה בסך הכל נוסע ברכב, בית המשפט קבע כי הנסיבות מצביעות על מטרה משותפת בין יושבי הרכב. באשר לגזר הדין טען המערער סמיר סעדו להקלה בעונש, והצביע על העונש הקל יותר שנגזר על שני חבריו. עם זאת, בית המשפט העליון ציין כי לסעאדו הרשעה קודמת בגין החזקת סמים מסוכנים, מה שמבדיל אותו מחבריו. בית המשפט החליט שלא להתערב בעונש שהוטל, שכלל שלוש שנות מאסר מתוך חמש שנות מאסר. בסופו של דבר נדחו שני הערעורים, ופסקי הדין של בית המשפט המחוזי אושרו. החלטה זו התקבלה על סמך הראיות שהוצגו, כאשר בית המשפט העליון הסתמך על פסיקות קודמות לתמיכה בהחלטתו.