תמ"ש 29511-09-13

תקציר

טענת האב התובע כי האם ויתרה על מזונות הילדים לא צלחה, שכן התובעת לא הציגה ראיות משכנעות. חוסר המעש של האם בתביעת מזונות נבע מקשיים מעשיים, לרבות יכולתה הכלכלית המוגבלת והעובדה שהיא מתאוששת מתאונת דרכים קשה. זאת ועוד, גם טענת האב כי היה ביניהם הסכם לוותר על מזונות הילדים לא הוכחה. באשר לטענת האב כי ילדיו היו "מורדים" ולכן פטרו אותו מתשלום מזונות, בחן השופט לעומק את חומר הראיות והגיע למסקנה כי ניכורם של הילדים מאביהם מיוחס בראש ובראשונה למעשיה של האם, קרי הסתתה והשפעתה השלילית המתמשכת כלפי האב. השופט הכיר בניסיונותיו של האב לשמור על קשר עם ילדיו, ובמיוחד בנסיעותיו לבקר אותם במדינה אחרת ובמאמציו ליצור עמם קשר בזמן לימודיהם בישראל. השופטת הדגישה גם את האווירה המזיקה שיצרו האם ומשפחתה, שהרעילו את הילדים כלפי האב והובילו לניגוד נאמנויות בין הילדים. עם זאת, השופט הכיר באשמתו התורמת של האב בכך שלא נקט צעדים נחרצים יותר לחידוש הקשר, כגון פנייה רשמית או גיוס עזרתה של הקהילה הדתית המשותפת שלהם. עם זאת, גם התעקשותה הנוכחית של האם לגבות את מלוא חוב המזונות נתפסה כמעשה של חוסר תום לב. לפיכך קבעה השופטת כי יש לבטל את חוב העבר למזונות הבת, בהיותה בגירה, וסירבה ליצור קשר עם אביה, אך החוב למזונות הבן יעמוד. הנתבעת (האם) חויבה לשלם לתובע (האב) סכום מופחת של 10,000 ₪ הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. בפסק הדין הודגש כי מדובר במקרה ייחודי ואין לפרש את ביטול חובות העבר ככלל.