ע"א 1183/02

תקציר

ילדה בת 11 נפצעה בתאונת דרכים בשנת 1994 והגישה תביעת נזיקין בבית משפט השלום כשמלאו לה 18. השופט פסק לה פיצוי כולל בסך 246,758 שקל, שכלל הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה, הוצאות סיוע, אובדן השתכרות עתידית ונזק לא ממוני. הן חברות הביטוח החייבות בפיצוי והן הילדה ערערו על ההחלטה. חברות הביטוח טענו כי הפיצוי מופרז עבור 10% נכות, ואילו הילדה טענה כי היא זכאית לסכום גבוה יותר. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבעה כי היא מפצה את הילדה כראוי על הפסדיה. השופטים דחו הן את הערעור והן את הערעור שכנגד, והדגישו כי על ערכאת הערעור להתערב בהערכות נזק של הערכאה הראשונה רק במקרים של פיצוי בלתי סביר או טעויות בולטות, מה שלא היה המצב במקרה זה. פסק הדין אישר מחדש את הנטייה לחישוב אקטוארי מפורט ומנומק של הפסדים על פני חישוב גלובלי, במיוחד עבור קטינים שטרם נכנסו לשוק העבודה. בית המשפט התייחס גם לאתגרים שבהערכת השתכרותם העתידית של קטינים ולחזקה הניתנת להפרכה לפיה כושר השתכרותם צריך להתבסס על השכר הממוצע במשק.