פ"ל 4453-03-11

תקציר

הכרעת הדין המדוברת עניינה בתיק פלילי בו הוגש נגד הנאשם כתב אישום בגין נהיגה בשכרות. כתב האישום הראשון בוטל בעקבות טעות פרוצדורלית של התביעה, וכעת עולה השאלה האם התביעה יכולה להגיש כתב אישום שני בגין אותה עבירה. השופט פוסק שזה לא אפשרי. ביטול כתב האישום הראשון היה הכרעה שיפוטית המהווה פסק דין חלוט. טענת התביעה כי כתב האישום הראשון לא הוגש מטעמם ונדחה למרות התנגדותם אינה תקפה. מאחר שלא הוגש ערעור על החלטת הפיטורים בפרק הזמן שנקבע, לא ניתן כעת לעקוף אותה באמצעות הגשת כתב אישום שני. השופט מדגיש כי אין מדובר בשאלה של אכיפה בררנית, אלא בשאלה של הגינות פרוצדורלית: התרת הגשת כתב אישום שני תעמוד בניגוד לעקרונות הצדק וההגינות המשפטית, שכן היא תאפשר למעשה לתביעה להתעלם מהחלטה שיפוטית מחייבת. לפיכך, השופט מורה על מחיקת האישום השני, מתוך הבנה כי על החלטה זו עצמה ניתן לערער. פסק הדין נועד להגן על זכותו של הנאשם שלא להיות מוטרד שלא לצורך ולהבטיח את תקינות ההליך השיפוטי בכך שהוא מונע מהתביעה לעקוף החלטות קודמות.