ע"א 6007/21

תקציר

בפסק הדין שדן בדחיית ערעור על אפליה לכאורה של רשות מקומית נגד המגזר הערבי, החליט בית המשפט, בהסתמך על תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי אין צורך בתגובת המשיבים טרם קבלת החלטתו. העתירה העלתה סוגיה קריטית בעלת חשיבות ציבורית – אפליה, הפוגעת בעקרון השוויון החיוני לחיי החברה בישראל, כפי שמודגש בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. כלי התובענה הייצוגית הוא כלי משפטי חיוני במאבק באפליה, המאפשר לקורבנות לערער ביעילות על פרקטיקות בלתי הוגנות. במקרה הספציפי הזה נטען כי החלטת העירייה לסגור פארק הדירה ערבים. עם זאת, בית המשפט המחוזי לא מצא טעם להגיש תביעה ייצוגית משום שהמצב נפתר: הפארק נפתח מחדש לציבור, מה שמייתר את הסעד המבוקש. בית המשפט הדגיש את שיקול דעתו לפי חוק תובענות ייצוגיות בבואו להחליט על תועלתן של תובענות מסוג זה. בהתחשב בכך שסגירת הפארק הייתה קצרת מועד וההקלה העיקרית - פתיחתו מחדש - כבר נפתרה, המרדף אחר פיצוי כספי נחשב מיותר. בכך אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להמשיך בתובענה הייצוגית או לפסוק הוצאות, ובסופו של דבר דחה את הערעור.