ע"א 1154/84

תקציר

המשיב הזמין טלוויזיה ושילם תמורתה בשישה שיקים, אשר לאחר מכן נסחרו על ידי המוכר למערערת. משבוטלה העסקה, ביקש המשיב מהמוכרת ומהמערערת להשיב את שיקיה, והמערערת הסכימה לכך בכתב. עם זאת, המערערת החזירה רק שניים מהשיקים ופתחה בהליכי הוצאה לפועל בגין ארבעת הנותרים. המשיב לא התנגד לביצוע אלא הגיע להסדר תשלומים עם המערערת ושילם את המבוקש. בהמשך, תבע המשיב את המערערת להשבת כספה בעילה של עשיית עושר שלא כדין והפרת התחייבות להשבת השיקים. בית משפט קמא קיבל את טענת המשיב, אך ערכאת הערעור הפכה את ההחלטה. דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט לויט ואליה הצטרף השופט אילן, קבעה כי הימנעותה של המשיבה מלהתנגד לביצוע השיקים בתוך פרק הזמן הנתון מהווה את הסכמתה או ויתור על טענותיה. השטר שימש אפוא כצו בית משפט, והמשיבה לא יכלה להעלות את טענותיה בתביעה נפרדת. בנוסף, הסדר התשלום המאוחר חיזק את סופיות השטר ולא איפשר בחינה של הסכמים קודמים. עוד טען השופט לויט כי ההסכם הכתוב להשבת השיקים אינו חוזה לטובת המשיב כצד שלישי. השופט אדר, בחוות דעת חולקת, טען כי הימנעותו של המשיב מלהתנגד לביצוע אינה צריכה להיות האמצעי היחיד לקביעת תוקף החזקתו של המערער בשיקים. הוא הדגיש כי המשיב לא הסכים להחזקה וכי ניתן לסתור את חזקת החזקה תקפה באמצעות ראיות מספיקות, אשר מצא בית משפט קמא. זאת ועוד, השופט אדר סבר כי הרוב טעה בבואו לשקול טענות שלא הועלו בכתב ההגנה של המערער וכי דוקטרינת הפעולה המשפטית אינה חלה במקרה זה. לדבריו, ביצוע שטר ללא התנגדות אינו מהווה פסק דין או מעשה של בית המשפט, ואין להשתיק את המשיבה מלהציג את טענותיה. הוא הגיע למסקנה כי יש לדחות את הערעור ולאשר את פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר.