ת"א 1208-11-12

תקציר

התובעת, חרדית קנדית, הגישה תביעה בסך 15 מיליון שקל נגד תשעה נתבעים, בהם עורך דינה לשעבר, בעלי מניות בחברה ואחרים שהיו מעורבים בעסקת מקרקעין מורכבת, בטענה למרמה, ניצול ורשלנות חמורה שהביאו לנישולה מזכויותיה בקרקע המדוברת. שלושה מהנתבעים הגישו בקשות לדחיית התביעה על הסף. השאלה המרכזית הייתה האם התביעה הנוכחית, המבקשת פיצויים כספיים, התבססה על אותן עילות כמו תביעה קודמת שהגיש התובע. התביעה הקודמת, שביקשה צווי מניעה וסעד הצהרתי, נדחתה לבקשת התובע לאחר הליך ביניים ממושך. הנתבעים טענו כי התביעה הנוכחית היא ניסיון של התובעת לעקוף את הרכב השופטים הקודם וכי יש לדחות אותה על יסוד דוקטרינת ההשתק על ידי עילת תביעה, המונעת מהתובעים לפצל את טענותיהם. בית המשפט הסכים עם הנתבעים, וקבע כי התביעה הנוכחית מבוססת על אותן עילות כמו הקודמת. בית המשפט קבע כי בקשתו הקודמת של התובע לדחות את התביעה, במקום להמשיך בהתדיינות או לתקן אותה, הייתה מהלך אסטרטגי להגשה מחדש של התביעה לנתבעים וסעדים נוספים. בית הדין הדגיש כי התובעת לא ערערה על דחיית תביעתה הקודמת וכי יכלה לכלול את כל העובדות והטענות בהתדיינות הראשונית. זאת ועוד, דוקטרינת ההשתק מכוח עילת תביעה חלה לא רק על הצדדים בתביעה הראשונה אלא גם על בעלי זיקה משפטית או קרבת אינטרסים אליהם. לפיכך, גם התביעה הנוכחית, שכללה נתבעים שלא היו חלק מהתביעה הקודמת אך היה להם קשר משפטי אליה, נדחתה. משכך, דחה בית המשפט את התביעה על הסף והורה לתובע לשלם לכל אחד מחמשת הנתבעים הוצאות בסך כולל של 37,500 ₪. ההחלטה נועדה למנוע התנכלות לנתבעים באמצעות תביעות מרובות ולשמור על טוהר המידות של מערכת המשפט על ידי הבטחת הגשת כל הסעדים העומדים לרשותם בתובענה אחת.